בראי התנ"ך:
פרשת ויגש- מדוע יוסף לא יכול היה לעצור עוד דמעותיו? מאת: אהובה קליין.
בפרשתנו מתחוללת עלילה דראמטית ונוגעת מאד ללב וזוהי התוועדותו של יוסף לאחיו, כפי שהדבר מתואר בפסוקים הבאים:
" ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו ויקרא הוציאו כל- איש מעלי ולא עמד איש איתו בהתוודע יוסף אל אחיו וייתן את קולו בבכי וישמעו מצרים וישמע בית פרעה ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא- יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו ויאמר יוסף אל- אחיו גשו- נא אלי וייגשו ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה ועתה אל תעצבו ואל ייחר בעינכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם.."
[בראשית מ"ה,א- ו]
השאלות הן:
א] יוסף הרחיק את המצרים בעת שהתוודע אל אחיו- יש סיבה לדבר?
ב] מדוע פתאום לא יכול היה יוסף להתאפק ופרץ בבכי?
ג] מה הייתה מטרת יוסף בשאלתו:"העוד אבי חי"?
ד] כיצד ניסה יוסף להרגיע את אחיו?
התשובה לשאלה א]
לפי דעת רש"י: יוסף לא היה יכול לסבול את נוכחותם של המצרים בעת התוודעותו אל אחיו - בעודם מתביישים בהתנהגותם על אשר עוללו לו בעבר.
הוא רצה לשמור על כבודם.
אברבנאל אומר: כי יוסף לא יכול היה יותר לעצור את בכיו העצור בקרבו,הוא לא יכול היה לפרוש לחדרו ולבכות,מפני שבסביבתו היו ניצבים המצרים וחסמו את דרכו ,לכן ביקש להוציא כל איש מעליו וכדי שלא יחשבו כאילו הוא מתבייש באחיו,הוא בכה בקול רם.
ספורנו אומר: כי ליוסף לא עמד הכוח להתאפק ולא יכול היה לעצור את פרץ דמעותיו עד שיברר בעצמו את העניינים.
התשובה לשאלה ב]
הרמב"ן עונה על שאלה זו באומרו:יוסף לא יכול היה יותר להחזיק מעמד ולעצור בתוכו את בכיו מהסיבה: כי רבים היו מתערבים בסכסוך בינו ובין אחיו וביקשו שישיב להם את בנימין ולא יכול היה יותר לעמוד בפני לחץ הפצרותיהם של הניצבים עליו.
הוא הגיע לקצה היכולת ורוחו נשברה,לכן ציווה גם להרחיק מעליו את המצרים.
אברבנאל חולק על דברי הרמב"ן ומביא הסבר שונה:אין זה הגיוני שיוסף התוודע אל אחיו מסיבת הלחץ שהפעילו עליו הניצבים עליו,אלא יוסף רצה לשלם לאחיו מידה כנגד מידה ועל כן תכנן מראש את התנכרותו אל אחיו.
ולא היה זקוק להתערבותם של אחרים.
הכתב והקבלה סובר:כי יוסף לא חיפש נקמה,אלא ציפה שחלומותיו יתגשמו במלואם.
אולם לאחר התערבות הסובבים ,הוא הסתפק רק בחצי מימוש פתרון החלום- בהשתחוות הכוכבים אליו, כלומר בהשתחוות אחיו אליו.
הסבר מעניין נותן:"פרדס יוסף" בשם האדמו"ר מגור זצ"ל ואומר:
שכל עוד שיוסף לא הבחין שאחיו מקבלים את מרותו עליהם, לא היה מעוניין להתוודע בפניהם מפני שזכר שנזפו בו בעבר באומרם אליו:"המלוך תמלוך עלינו...?",אך כאשר ראה שיהודה, דובר האחים,נכנע ואומר:"עבדך" לא היה יוסף מסוגל להתאפק יותר והחל להתוודע בפני אחיו.
התשובה לשאלה ג]
המלבי"ם אומר: כי עצם השאלה:"העוד אבי חי"? כללה בתוכה את התוכחה הגדולה- כיצד לא ריחמתם על אבא,האם יכול היה להחזיק מעמד עם צער גדול כזה?
בית הלוי מפרש: אכן זו הייתה תוכחה- אשר שימשה תשובה ליהודה בבואו לבקש רחמים על אביו וכאילו יוסף מוכיח אותו באומרו: אתה מבקש רחמים? איך לא התחשבתם במצבו של אבא והייתם מסוגלים לעולל לו דבר כה אכזרי? ולא יכלו אחיו לענות לו כי נבהלו מפניו.
הכלי יקר: מבאר את סיבת בהלת אחיו , לפי שיוסף הדגיש:"אבי" ולא אמר:"אבינו-כאילו אומר להם: זה אבי ולא אביכם.
ועוד אמר להם בתחילה:"אני יוסף" ולא אמר להם:"אחיכם" והם פחדו מאד – היות ולא התייחס אליהם כאל אחים.
רק בהמשך אמר להם:"אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי"-כאן רצה להדגיש שהוא אחיהם למרות שמכרו אותו.
התשובה לשאלה ד]
יוסף רצה להרגיע את אחיו בשני דברים:
1] אומר יוסף לאחיו: כי אין להם על מה להצטער,כל מה שקרה זה היה רצון ה' -שליחות אלוקית:"ואל ייחר בעינכם כי מכרתם אותי הנה,כי למחיה שלחני אלוקים".
על כך אומרים המפרשים: ספורנו ואברבנאל דבר מעניין: כי יוסף מנסה להשקיט את מצב רוחם של אחיו באומרו כי הם- האחים היו מכשירים בידי ה' להגשים את מטרתו:"לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה"
למרות שהאדם הוא בעל בחירה,יש מקרים שהאלוקים מטה את מעשה האדם לצורך מטרה אלוקית.
בחירתם של אחי יוסף הייתה לשנוא אותו, אך בכך גרמו לירידתו למצרים- על מנת לקיים את שליחותו החשובה-לכלכל ולפרנס אותם ולדאוג למזון במצרים.
2] ויש מטרה נוספת לירידה למצרים: וזוהי התחלת הגלות שהייתה תוכניתו של ה'.
על כך אומר:"שפתי כהן" דבר נפלא : אם נתבונן במילה:"למחיה" שאמר יוסף לאחיו נגלה דבר מדהים:האות ל' והאות מ' יחדיו בגימטרייא= שבעים,המילה:"חיה" הכוונה= נפש- רמז שירדו למצרים במספר שבעים נפש,אך כאן למרות הגלות הם ינצלו מבחינה לאומית כי בעיני המצרים הם תועבה. כמו כן, ידוע כי עם ישראל שמר על שפתו,לבושו ושמו-ולכן לא הייתה סכנת התבוללות ומלבד זאת, המילים:"ולהחיות לכם לפליטה גדולה" –מרמזות כי בסופו של דבר, עם ישראל יצא כפלטה גדולה מעבדות לחירות.
לסיכום, ניתן לראות כי יוסף, גם תוך כדי בכיו -שולט על דבריו והתנהגותו, יש להניח כי הוא למד לא לחזור על טעויות מתקופת נערותו,והתייחס אל אחיו ביראת כבוד,הוא דיבר אליהם בלשון רכה ותחנונים[כפי שרש"י מפרש.]
את זאת ניתן להסיק מסגנון דיבורו באומרו:"גשו נא אלי".
וכן מהתנהגותו בהרחיקו את המצרים מאליו, כי נזהר בכבוד אחיו. הוא הקפיד לשמר את שפת הקודש,את חוכמתו שאב מלימוד התורה .לכן הלך מחיל אל חיל וזכה לחסות בצל השכינה תמיד.
מי ייתן ועם ישראל כולו יהיה מחובר לתורה-שהיא אוצר העם היהודי,ישכיל להיות אור לגויים ממש כרצון ה'. דבר זה יתרום להחשת הגאולה במהרה.אמן ואמן.
יום שלישי, 27 בדצמבר 2011
בראי התנ"ך: בראי התנ"ך: ציורי תנ"ך/זימרת הארץ/ ציירה: אהובה קל...
בראי התנ"ך: בראי התנ"ך: ציורי תנ"ך/זימרת הארץ/ ציירה: אהובה קל...: בראי התנ"ך: ציורי תנ"ך/זימרת הארץ/ ציירה: אהובה קליין (c) : "ויאמר אליהם ישראל אביהם אם כן אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מ...
הירשם ל-
רשומות (Atom)